1זה שביארנו במשנה שאם מכר לו בית כור בסמניו ובמצרניו עד פחות משתות הגיעו יתר משתות ינכה שתות עצמה פסקו גדולי הפוסקים שדינו כפחות משתות והגיעו ויש פוסקים שהשתות כיתר משתות ומחלקתם תלוי בביאור הסוגיא והעיקר כדעת ראשון:2שום הדיינין ששמו מנכסי היתומים לכתבת אלמנה או למזון האשה והבנות או מנכסי גדול לפרוע את חובו או לטורף בנכסי לוקח ופחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל ואע"פ שאין אונאה לקרקעות דוקא לגבי בעל הבית אבל הדיינין כעין שלוחים הן שיכול בעל הקרקע לומר לתקוני שדרתיך וכו' ומאחר שבנתאונו המוכרים יכולין לחזור אף בנתאונו הלוקחים כן שאם לא כן לקתה מדת הדין ודבר זה יש מפרשים אותו בין במטלטלין בין בקרקעות וגדולי המחברים כתבו שבית דין שמכרו נכסי יתומים בין בקרקעות בין במטלטלין אם נתאונו היתומים בפחות משתות הרי זה מחילה ובשתות בטל מקח אלא שאם רצו היתומים לקיים המכר כופין להחזיר להם אונאתם ואם נתאונה לוקח בקרקע אין הלוקח חוזר ולא תובע אונאה והוא תמה שהרי משנת שום הדיינין בקרקעות היא שהרי פירשוה שם בגמ' בהכרזה ואמר עליה שבהותירו שתות מכרן בטל ובמקום אחר כתבו שבית דין ששמו לטורף בנכסי לוקח וטעו אף בכל שהו מכרן בטל שדינן כשליח גמור וגדולי המגיהים מפרשים דבריהם דוקא בשלא הכריזו ובמסכת כתבות יתרחבו בו הדברים בע"ה:3מי שמכר שדה לחברו בסמניה ובמצרניה והיה הלוקח יודעה ומכירה ושאל הלוקח כמה אמות יש בה ואמר לו המוכר שיש בה מאה אמה או שאמר לו כן מעצמו בלא שאלת הלוקח ומדדה ונמצאת שאינה כן ביתר משתות אע"פ שלפי האמור במשנתנו יתר משתות ינכה הואיל וכבר ידעה זה קבלה עליו כן הואיל ובשעת מכירה לא תלה הענין בכך אלא שלקחה בסמניה ובמצרניה ואע"פ שאמר לו שמאה אמה היו שם פירושו שהיא שוה כבת מאה:4האחים שהסכימו ביניהם לחלוק בגורל והכניסו פתקיהם בקלפי כיון שעלה גורל ביד האחד קנו כלן ומאחר שאנו אומרים קנו כלן ולא אמרו קנה השני אתה למד שלא סוף דבר בשנים שכשנתברר חלקו של אחד נתברר חלקו של שני ומאחר שעלה בידו גורל לצפון קנה השני חלק השני שבדרום אלא אפילו היו שלשה או כמה והסכימו בחלוקה זו והכניסו פתקיהן לקלפי כיון שעלה גורל ביד אחד קנו כלן לענין זה שאין אחד מהם יכול לחזור ולומר איני רוצה בחלוקה זו אלא כופין זה את זה כל אחד ליטול את פתקו ודבר זה בין בקרקע בין במטלטלין בין באחים בין בשתפין וגורל זה לא סוף דבר בקלפי אלא בכל דרך שהמנהג בו להטיל גורל הן קלפי הן דבר אחר ויש אומרים דוקא בקלפי כגורל חלוקתה של ארץ ישראל ויש מפרשים שלא קנה אלא אותו שעלה בידו וזה שאומר קנו כלן כלומר שאין לזה שעלה בידו הגורל שום זכות בחלקים האחרים עד שיוכל לומר הואיל ולא עלה הגורל ביד כלכם הרי אני מתחרט בחלוקה זו אלא כיון שעלה בידו גורלו זכה בחלקו הן טוב הן מוטב אבל האחרים יכולין לעכב זה על זה לחלוק הנשאר בדרך אחרת וראשון עקר ומ"מ גאוני ספרד כתבו שאם היה הגורל בדרך שכשנתברר חלקו של אחד נתברר חלק כלם זכו כלם כאחד כיצד היו שנים הרי זה מבואר היו עשרה וכתבו עשרה פתקין באב"ג עד י' והסכימו שיכניסו ידי הגדול תחלה ואיזה אות שתעלה בידו תהא או שניה לה לשני ושלישית לה לשלישי ואם הגיעה היו"ד לשלישי כגון שהגיעה החי"ת לראשון יהו אותיות חוזרות חלילה ותהא א' לרביעי עד ז' לעשירי וכן על דרך זה בכל צד שיהיה:5שני אחים שחלקו ובשעת חלוקה לא היו יודעים שהיה להם אח במדינת הים ואחר שחלקו בא להם אח ממדינת הים הרי חלוקה זו שחלקו בטלה לגמרי ר"ל שלא סוף דבר שאם זה הבא רוצה לבטלה שיכול לבטלה ולומר לכל אחד מהם מאן פלג לך אלא אפילו רצה הוא לקמץ ר"ל ליטול מזה שליש מה שחלק ומזה שליש מה שחלק והוא מתרצה במה שחלקו אם רצה אחד מן השנים לחזור ולחלוק רשאי אבל שלשה אחים או שלשה שתפים שהלכו השנים וחלקו שלא בידיעת השלישי ולקחו שניהם זה בצפון וזה בדרום והניחו לשלישי חלקו במזרח אם בא השלישי ונתרצה בחלוקתם אינם יכולים עוד לערער על החלקים כלל שהרי כשחלקו אף על דעת זה חלקו שאם יתרצה השלישי בכך תהא חלוקתם חלוקה מה שאין כן באלו שבא להם אח ממדינת הים הא מ"מ אם השלישי רצה לבטל מבטל בכל דבר הצריך שומא הואיל ולא חלקו בבית דין או בפני השלשה הבקיאים בשומא כמו שביארנו במציעא פרק שני ויש בשמועה זו קצת פירושים אחרים ואל תחוש להם:6זה שכתבנו שכל שחולק בבית דין חלוקתו חלוקה אף שלא מדעת חברו לא סוף דבר במטלטלין אלא אף בקרקע וגאוני ספרד הראו עצמם מספקים בזו מצד שלא נאמר אלא לענין פרעון בעל חוב שלא בפניו אבל לענין חלוקה שלא בפני שתפו בקרקע לא נתברר ומ"מ נראין הדברים אף בקרקע שאלמלא כן לא נשמט כל התלמוד לאמרה כשמזכירין שחלוקה בבית דין מועלת:
